מטרת המחקר היתה לבחון את ההפרשה של אוקסיטוצין בתגובה לצריכת מזון בנבדקים צעירים עם אכילה בררנית (Avoidant/Restrictive Food Intake Disorder - ARFID), הפרעת אכילה המתאפיינת בהיעדר עניין באוכל ובאכילה, רגישות תחושתית למזון ו/או פחד מהשלכות האכילה, בהשוואה לנבדקים בריאים (Healthy Controls - HC).
עוד בעניין דומה
במחקר חתך זה נכללו 109 נבדקים (54 בקבוצת ARFID ו-55 בקבוצת HC). הנבדקים הורו לאכול ארוחה מגוונת המכילה כ-400 קק"ל (קילו קלוריות). החוקרים מדדו את רמות האוקסיטוצין בדם של הנבדקים; בצום, וכעבור 30, 60 ו-120 דקות מסיום הארוחה. בעזרת מודלים משולבים בשיטת ANOVA, הם בחנו את ההשערה כי בנבדקים עם ARFID יש בממוצע רמות גבוהות יותר של אוקסיטוצין בכל נקודות הזמן בהשוואה ל-HC. בנוסף, הם השתמשו ברגרסיה רב-משתנית לצורך זיהוי ההשפעה של מאפיינים קליניים (מין, גיל ואחוזון BMI) על רמות אוקסיטוצין בנבדקים מקבוצת ARFID.
תוצאות המחקר הראו כי לנבדקים עם ARFID יש בממוצע רמות גבוהות יותר של אוקסיטוצין בדם בכל נקודות הזמן, בהשוואה ל-HC. הבדלים אלה נותרו מובהקים גם לאחר תקנון עבור מין ואחוזון BMIי(p=0.004). משתנים קליניים (מין, גיל ואחוזון BMI) לא השפיעו על רמות אוקסיטוצין בצום או לאחר הארוחה בנבדקים עם ARFID.
מסקנת החוקרים היתה כי ייתכן שרמות גבוהות של אוקסיטוצין משפיעות על תיאבון ורגישות תחושתית למזון ועל כן לוקחות חלק בהימנעות מאכילה בנבדקים עם ARFID.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות