במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת European journal of internal medicine, מטרת החוקרים היתה להעריך את הסיכון לתסמונת כלילית חריפה (ACS) לטווח הקצר בחולי דלקת מפרקים שגרונית (RA) כפונקציה של הפעילות הנוכחית של מחלתם, כולל סטטוס ההפוגה (רמיסיה).
עוד בעניין דומה
לצורך כך החוקרים אספו נתונים מביקורים קליניים של חולי RA בשוודיה ובנורווגיה אשר נערכו בין 1 בינואר 2012 ועד ל-31 בדצמבר 2020. בכל ביקור נעשתה הערכה בנוגע לפעילות המחלה של כל חולה, כולל סטטוס ההפוגה (באמצעות מספר מדדים). החוקרים השתמשו בקישור לרשומות בריאות ותמותה לאומיות, ובאמצעותן ערכו מעקב אחר המטופלים על מנת לבדוק את ההיארעות של ACS עד שישה חודשים לאחר כל ביקור.
בנוסף, החוקרים השוו את הסיכון ל-ACS לטווח הקצר בחולים שאינם בהפוגה לעומת אלה שהגיעו לכך באמצעות אנליזות רגרסיית קוקס עם robust standard errors, תוך תיקנון לפי מדינה ולמשתני לוואי (לדוגמה גיל, מין, טיפול עם פרדניזולון, תחלואה נלוות). החוקרים בדקו קטגוריות של פעילות המחלה כחשיפה.
במחקר נכללו בסך הכל 212,493 ביקורים (10,444 מנורווגיה ו-202,049 משוודיה) המשויכים ל- 41,250 מטופלים (72% נשים, גיל ממוצע בביקור 62 שנים). במהלך תקופות המעקב שארכו שישה חודשים נצפו 524 אירועי ACS.
בהשוואה לחולים בהפוגה, אלה שלא הגיעו לכך נמצאו עם שיעור מוגבר להיארעות ACS: יחס סיכונים מתוקנן (רווח בר-סמך של 95%) 1.52 (1.24-1.85) עם מדד DAS28. ה-crude absolute risks לשישה חודשים היה 0.2% עבור חולים בהפוגה לעומת 0.4% עבור חולים עם פעילות מחלה גבוהה לפי DAS28. השימוש במדדים חלופיים להערכת פעילות והפוגה של RA סיפק תוצאות דומות.
לסיכום, חוסר הגעה להפוגה של RA נקשר עם סיכון מוגבר לטווח הקצר להיארעות של ACS. ממצאים אלה מדגישים את הצורך באופטימיזציה של גורמי סיכון קרדיווסקולריים בקרב חולי דלקת מפרקים שגרונית.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות