המידע שנאסף עד היום מצביע על כך שרמת הבריאות המטבולית, הקשורה לתסמונת מטבולית (MetS), מנבאת סיכון לתחלואה קרדיווסקולרית (CVD) טוב יותר מ-BMI. מחקר זה בחן את הקשר בין MetS והשמנה לתפקוד אנדותל, גורם סיכון מנבא להיארעות CVD.
עוד בעניין דומה
במסגרת המחקר החוקרים אפיינו פנוטיפים של 44 משתתפים על פי BMI כסובלים מהשמנת יתר לעומת בעלי משקל תקין (<30 או >30 קילוגרם/מטר רבוע) על פי הקריטריונים של ה-International Diabetes Federation ל- MetS כאשר השוו ≤2 קריטריונים (MetS−) ל≥3 קריטריונים (MetS+). התרחבות בעקבות זרימה (FMD), הרכב גוף כולל שומן בכבד (MRI, ספקטרוסקופיה), צריכה בתזונה, עצימויות של פעילות גופנית שגרתית וסיבולת לב-ריאה נמדדו, והממצאים נותחו.
תוצאות המחקר הראו כי משתתפים עם MetS+ התייצגו עם FMD ברמה פחותה בהשוואה לאלה אשר היו MetS−. עבור מטופלים ללא השמנת יתר ההפרש הממוצע בין MetS+ ל-MetS− היה 4.1% ((1.0, 7.3); P = 0.004) ומטופלים עם השמנת יתר נמצאו עם הפרש ממוצע של 6.2% ((3.1, 9.2); P < 0.001). למרות שלא נמצא קשר בין BMI ל-FMD, עלייה במרכיבי MetS הייתה קשורה ל-FMD נמוך יותר (P = 0.005), ולאחר התאמה לגיל ומין, 19.7% מהשונות של FMD הוסברה על ידי MetS, בעוד רק 1.1% הוסברה על ידי BMI.
החוקרים סיכמו כי במחקר עוקבה זה, מרכיבים של MetS, מעבר להשמנת יתר, תרמו להפחתה ב-FMD, אשר הצביעה על זמינות ביולוגית מופחתת של תחמוצת החנקן ובשל כך סיכון מוגבר ל-CVD.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות